השקת הספר ״רוק״ | עלמה זהר | מקום לשירה חיפה

מופע מוזיקלי טקסטואלי אישי: עלמה זהר שוזרת את השירים והשירה ליצירה אחת
ליווי מוזיקלי: זיו מורן


יום חמישי, 16.10.25 בשעה 20:00
במקום לשירה, סירקין 5, שוק תלפיות, חיפה
כרטיסים: https://mrng.to/zAK1NEgKEz

כבר שנים שהשירים של עלמה זהר מהדהדים ברדיו, בהופעות, באוזניות שלנו. עכשיו, היא מוציאה ספר שירה – אבל האמת? השירה תמיד הייתה שם. "רוק" הוא ספר שחי בין הצלילים למילים, בין מה שנאמר למה שנשאר תלוי באוויר. שירה אישית, חדה, לפעמים עירומה לגמרי, לפעמים מסתתרת מאחורי דימוי. הספר יצא בהוצאת קתרזיס, בעריכת אלי אליהו.

בָּרְחוֹבוֹת הַקָּרִים שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם
הָיוּ לַהֲקוֹת רוֹק טָסוֹת מֵעַל רֹאשִׁי,
מְכַסּוֹת אֶת עֵין הַשֶּׁמֶשׁ,
מַחְרִישׁוֹת אֶת הַשָּׁמַיִם.
צִוְחוֹתֵיהֶן קָרְעוּ אֶת הָרָקִיעַ,
הַזֵּעָה נִגְּרָה מֵהֶן וְטִפְטְפָה עַל פָּנַי.
לְהָקוֹת פְּרָאִיּוֹת שֶׁל בַּחוּרִים יָפִים
נָדְדוּ מֵעַל הַיָּם אֶל חַלּוֹנִי.
כָּל הַלַּיְלָה לֹא יָשַׁנְתִּי.
הִקְשַׁבְתִּי
לְשִׁירָתָם,
עָצַרְתִּי אֶת נְשִׁימָתִי
כְּשֶׁהִמְרִיאוּ.
לֹא יָדַעְתִּי אֶת נַפְשִׁי.


״זהר מבקשת בכתיבתה להתנער מהשירה ולהיצמד אל השפה הישירה והעזה של הרוקנרול, שפה שהולמת בלב כמו תופים וחותכת את האוויר כמו מיתרי הגיטרה החשמלית. ועם זאת, הספר הזה הוא גם ספר שירה עדין ורך, שלצד העוצמה אינו חושש להביע חולשה והיסוס. ביד אמן וברגישות פורשת זוהר בספר את עולמה הפנימי והעמוק, שבו שזורים יחד סיפור חייה, מערכות היחסים המשפחתיות, האהבות והחיפוש האינסופי אחר משמעות״ (אלי אליהו, עורך הספר).



*
אִמִּי תָּמִיד רָצְתָה שֶׁאֶהְיֶה מְשׁוֹרֶרֶת,
אֲבָל מְשׁוֹרְרוֹת הָיוּ בְּעֵינַי
בְּנוֹת טוֹבִים,
רָפוֹת,
רְצִינִיּוֹת,
מְיַחֲסוֹת חֲשִׁיבוּת לְמָה שֶׁהֵן
מַרְגִּישׁוֹת,
עוֹשׂוֹת עַצְמָן
בִּלְתִּי נִתָּנוֹת לְהַשָּׂגָה.

אֲנִי רָצִיתִי לִהְיוֹת
אַחַת כָּזֹאת
שֶׁמִּסְתַּכְּלִים עָלֶיהָ
כְּשֶׁהִיא רוֹקֶדֶת.


רוק

בַּדֶּרֶךְ תּוֹפֵס אוֹתִי
הַשִּׁיר שֶׁלְּךָ בָּרַדְיוֹ.
זֶה שִׁיר נִפְלָא.
אַתָּה נִפְלָא.
הָאֶצְבָּעוֹת הָאֲרֻכּוֹת שֶׁלְּךָ עַל הַגִּיטָרָה
מַכְאִיבוֹת לִי.
אֲנִי מַגְבִּירָה
כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ
אֶת צַלֶּקֶת הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלְּךָ
שֶׁנִּשְׁאֲרָה.
זֶה הָיָה קְרָב מְפֹאָר.
אֲנִי נוֹשֵׂאת אוֹתָהּ בְּגַאֲוָה,
כִּכְלוֹת כָּל הָעֲלִיבוּת הַזֹּאת.
הַשִּׁיר שֶׁלְּךָ בָּרַדְיוֹ
צָלוּל, תְּהוֹמִי,
וַאֲנִי נוֹפֶלֶת לְתוֹכוֹ
שׁוּב
כְּאִלּוּ כָּל זֶה לֹא קָרָה
וְלֹא רָאִיתִי אוֹתְךָ בַּבֹּקֶר
מְרוֹקָן בֵּין הַמַּצָּעִים הַסְּתוּרִים
מַעֲמִיד פְּנֵי יָשֵׁן,
מְחַכֶּה שֶׁאֵלֵךְ.